מפת סיביות

ynet מדווח היום על תוכניות של משרד האוצר לדחות (בפעם המי-יודע-כמה) את פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, לטובת פיתוח מערכות תחבורה בפריפריה. אני מאוד מקווה שלא תהייה שום דחייה ושאכן עד סוף 2013 נוכל לנסוע בכיף מפתח תקווה לבת ים וחזרה, אבל זו הזדמנות לנזוף קשות במי שבכלל חולם להציע הצעה מופרכת שכזו.

בין ראשון לציון בדרום, רעננה בצפון ופתח תקווה במזרח, קיים שטח עירוני כמעט רציף בו מתגוררת בין שליש למחצית מאוכלוסיית המדינה. שטח זה (כ- 1,500 קמ"ר) אינו הרבה יותר גדול יותר משטחן של ערים מרכזיות בעולם (לונדון - 1,577 קמ"ר, ניו יורק - 1,214 קמ"ר, טורונטו - 1,749 קמ"ר, מוסקווה - 1,081 קמ"ר, וזה כמובן בלי להתייחס לערי אסיה הגדולות פי כמה)*. בכל הערים האלו יש מערכת גדולה, מסועפת, משוכללת ויעילה (פחות או יותר) להסעת המונים, שפועלת מזה עשרות שנים.

בשנים האחרונות הקטינו את תקן החנייה לבניינים חדשים בת"א כדי לעודד אנשים להשאיר את המכוניות בבית. ארגוני סביבה מוחים על בניית חניוני ענק בעיר (כמו זה שנחפר בימים אלה מול היכל התרבות/הבימה) בטענה שהם מעודדים נסיעה ברכב פרטי. כ-600,000 כלי רכב נכנסים לנתיבי איילון מדי יום. כל הכבישים הראשיים במטרופולין עמוסים באופן כמעט רציף לאורך שעות היום. ההשלכות מבחינת זמן עבודה מבוזבז, זיהום אויר, תאונות דרכים, צריכת דלק והמצב הנפשי של הנהגים - כולן ידועות.

נכון, אני לא יכול להביא מחקרים שמדברים במספרים, אבל אני משוכנע שהתועלת במונחי הגדלת הפריון בעבודה (הרבה יותר ממעבר לשעון קיץ), ירידה במספר תאונות הדרכים (יותר נפגעים בשנה מאשר בכל זירות הלחימה של ישראל לדורותיהן), חיסכון בדלק (כי הנפט לא צומח על העצים), הפחתה בזיהום האויר (וכתוצאה מכך בהוצאה הלאומית בטיפול במחלות של דרכי הנשימה) והגדלת הנגישות של תושבים למקומות עבודה פוטנציאליים, תאפשר הקצאת מקורות רבים הרבה יותר לטיפול בבעיות הפריפריה. נכון, זה פרויקט ענק ויקר בצורה מחרידה, אבל אם יעשו אותו כמו שצריך זה ישתלם.

אי אפשר לנקוט בפעולות כמו אגרות גודש או הפחתת מקומות חנייה לפני שיש באמת אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית הולמת. מערכת להסעת המונים במטרופולין צריכה לכלול הרבה יותר מקו אחד של רכבת קלה, והיא צריכה להיות בגדר פרויקט לאומי מהמעלה הראשונה לא פחות מפיתוח של טנק חדש או תוספת כיתות לימוד.
צריך היה להתחיל לחפור כבר לפחות עוד שני קווים תת-קרקעיים. צריך היה לחייב את חברות האוטובוסים להחליף את האוטובוסים המזעזעים הקיימים ברכבים חשמליים, שקטים ונעימים לנסיעה. צריך היה למפות מחדש את קווי האוטובוסים שלא שונו זה עשרות שנים ולהתאים אותם לשינויים בצרכי הנוסעים. צריך היה לחייב את כל החברות למכור כרטיסי נסיעה יומיים/שבועיים/חודשיים משולבים. צריך היה לעשות את כל זה לפני עשרים שנה.

משרד האוצר צריך להפסיק לשחק, להפסיק לגרום לעיכובים בפרויקט החשוב הזה, לחשוב קדימה ולהתחיל לחפור.

ויפה שעה אחת קודם.

*בהערת אגב אני מוכרח לציין, שבניגוד לערים הללו מסביב לעולם המתנהלות תחת שלטון מקומי אחד מרכזי ולכל היותר מתחלקות לרובעים, במחוז תל-אביב יש לפי הלמ"ס מעל 230(!) רשויות מקומיות. אין שום הגיון בקיומן של כל כך הרבה רשויות מקומיות בשטח כה קטן. כמובן שחלק גדול מהרשויות הללו קיימות כיישובים עצמאיים וייחודיים מסיבות היסטוריות, אבל זה לא סותר את העובדה שיש חוסר יעילות משווע בפיצול הזה, ושהקמת "רשות-על מקומית" תביא לחיסכון בכספי הציבור שמממנים את המנגנונים העירוניים, תוכל לייצר כוח פוליטי משמעותי הרבה יותר, ותאפשר אחידות במתן שירותים בין-יישוביים (דוגמת תחבורה).

שני דברים מעניינים שקרו בזמן האחרון תפסו את תשומת לבי.

האחד, מישהו התקין לי את תוסף Gspace על הפיירפוקס שלי. התוסף הזה לא נותן שום פונקציונאליות נוספת לגלישה ולא משפר את האופן שפיירפוקס עובד. הוא רק משתמש בפיירפוקס כפלטפורמה להריץ עליה אפליקציה קטנה שמאפשרת להפוך את תבת הג'ימייל לשטח אכסון סטייל כונן מחשב וירטואלי.

השני, פייסבוק שחררו את אפליקציית הצ'ט שלהם. יחד עם האפליקציה הזאת הגיעו לעולם עוד שני דברים: פס אפרורי בתחתית חלון הדפדפן שדומה באופן חשוד לשורת המשימות של מערכת ההפעלה שלי, ודיווח מיידי על התרעות מערכת (notifications) שדומה באופן חשוד ל"system tray" - איזור ההתרעות של מערכת ההפעלה שלי.

כל אחד מהאירועים האלה מסמן את הכיוון אליו נראה שאנחנו גולשים: דעיכה בחשיבותה של מערכת ההפעלה כפלטפורמה להרצת יישומים אל מול עלייה במרכזיותו של הדפדפן כנקודת גישה אוניברסלית אל האפליקציות והמידע שלנו.

אחת הסיבות המרכזיות שאני עדיין עובד על "חלונות" ולא למשל על Leopard, היא שיש מספר אפליקציות קריטיות שיודעות לרוץ רק על המערכת הזו. לעומת זאת, במצב בו יש מוסכמות בין-מערכתיות בנוגע לאופן שדפדפנים אמורים להתנהג, הדפדפן הופך למערכת ההפעלה החדשה. יש לו שורת פקודה (שדה ה- URL), קיצורי דרך לאפליקציות שימושיות (סימניות), שדה חיפוש, ושורת סטטוס (זו שמראה לי כרגע בעזרת תוספים את מספר המיילים שיש לי בג'ימייל, את התאריך העברי, את סוג המנוע שהדפדפן מריץ כרגע (FF) ואת מצב הסינכרון של הסימניות שלי). את התוספים שלי לא מעניין על איזו מערכת הפעלה יושב הדפדפן, ואת פייסבוק לא מעניין באיזה דפדפן אני משתמש; ברגע שהדפדפן מתנהג פחות או יותר באופן המוסכם, מערכת ההפעלה הופכת לשקופה.

למה שלא יהיה תוסף לפיירפוקס שיציג את הצט/התרעות מפייסבוק (אם כבר יש כזה אשמח לקבל קישור)? הרי כבר יש לי שורת סטטוס בדפדפן; למה אני צריך להשאיר חלון של פייסבוק פתוח בשביל זה? פייסבוק הולכת וממצבת את עצמה כמערכת הפעלה ממש; מערכת קבצים כבר יש, אפליקציות מכל מין וצבע יש, רק צריך לעבוד קצת על המולטיטסקינג (הכאילו שורת סטטוס יכולה לעזור בזה), ולטפל בכל נושא הפרטיות. פשוט, לא?

מאחר וכבר ממזמן מפתחי משחקים מכוונים בעיקר לשוק הקונסולות ולא לפיסי, האפליקציה העיקרית שדורשת מהמחשב הממוצע (זה שלא משמש להדמיות של פיצוצים גרעיניים) להיות בעל משאבי חישוב וגרפיקה משמעותיים היא מערכת ההפעלה. זה קצת אבסורד.

האם הולך ומתקרב היום שכל מחשב יוכל להריץ (כמעט) כל אפליקציה ובלבד שיש עליו דפדפן תקני? אולי. אבל כמו שסיכמתי בפעם הקודמת שהזכרתי את הנושא, יש צורך לטפל קודם בבעיות של אבטחת מידע, פרטיות וזמינות של הרשת.

אחרי שבשבוע האחרון הרגשנו כמו בבית פולני מסורתי שבו "לא מדברים על זה", מותר סוף סוף לומר לכתוב את המילים האסורות: ראש הממשלה אהוד אולמרט חשוד בקבלת שוחד ממיליונר יהודי אמריקני: קיבל לכאורה מאות אלפי דולרים לאורך השנים שקדמו לכהונתו כראש ממשלה.

כל מי שקרא את העיתונות הזרה בימים האחרונים או דפדף באתרים הישראליים הלילה, יודע את זה כבר. אבל מאוד מטרידה אותי העובדה שבשום מקום (ככל שראיתי) לא מספרים לנו באיזה הקשר ניתן לכאורה השוחד הזה. מה מר טלנסקי היה צריך לכאורה מראש עיריית ירושלים שהיה שווה לו מאות אלפי דולרים? לא כתוב. לא ידוע.

האם העיתונות יודעת ועדיין אסור לספר? לא ברור. גם העיתונות האמריקנית שעסקה בפרשה לא יודעת לספק את הנתון הזה.

עוד יותר ממה שמספרים לנו, מטריד אותי מה שלא מספרים לנו.

סטייק עגל, סטייק פרגית, שיפוד, קבאב, נקניקיה, תפו"א בגחלים… הדודה הכינה כמויות אוכל שיכלו לספק פי שלושה מכמות האנשים שהיינו. ברגע שחשבת שסוף סוף סיימת והצלחת לרוקן את הצלחת, נחתה עליה עוד חתיכת בשר בלי שהיתה לך אפשרות בכלל להתנגד. בכל פעם שניסית לרמוז שבאמת, אבל באמת, אין לך יותר מקום בבטן, הדודה השפילה עיניים והזכירה את עשרות הקבאבים, השיפודים ותפוחי האדמה שאם לא ייאכלו אז יצטרכו להשליכם לפח (כאן נכנס הציטוט שבכותרת, שרק בשבילו כתבתי פוסט שלם).

היה שמח, טעים, וכמעט שלא דיברנו על החקירה של ראש הממשלה.

חג שמח.

נ.ב. רציתי לדבר גם על החגיגות, מופע מאירים את השמיים, מפגן צה"ל, פטריוטיות, חלמאות, סדרי עדיפויות תקציביים ושאר מאורעות החג, אבל הכל מתגמד לעומת כמויות הבשר שצרכתי היום. אם אתאושש לפני שיום העצמאות הנוכחי יפסיק להיות אקטואלי, אולי אכתוב על הדברים בפוסט נוסף. בכל מקרה, אני מניח שלפחות חלק מהקוראים יכולים לדמיין את הפוסט בנושאים האלו גם בלי שאכתוב אותו ממש P:

1. בכל שנה מחדש אני מתרגש לראות אלפים רבים מתושבי העיר, מפעוטות בני יומם ועד זקני הדור, המרגישים את הצורך להשתתף באירוע הזה; חלקם מקפידים להגיע בחולצות לבנות, כמו חלק ממסורת חברתית עתיקת יומין. חלק המוצאים מקום מול הבמה וצופים בטקס, חלק רואים בערב הזה סוג של אירוע חברתי קהילתי ומעבירים את הטקס בשיחות חולין מרחישות. יש משהו עצוב בכך שהדבר היחיד שמאחד אותנו כקהילה בעוצמה כזאת הוא ההתחברות לאבל, לאובדן ולשכול. אבל מסתבר שכבר לפני 60 שנה היה מי שראה את הנולד וניסה למנוע את הכרזת המדינה כדי להציל את היהודים מעצמם…

2. על המסך מופיעה השקופית "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל". את נפגעי פעולות האיבה שכחו לזכור.
פעולות איבה נגד יהודים הן לא דבר חדש; כשסבתא שלי היתה בבית ספר הילדים זרקו עליה אבנים רק כי היתה יהודיה, והיום אנשים נדקרים, נורים ומתפוצצים בדיוק מאותה סיבה. זו פעולת איבה וזו פעולת איבה. מה נשתנה? היום יש לנו מדינה, ורק בשנים האחרונות היא החליטה לציין במפורש את יום הזיכרון לפגעי פעולות האיבה יחד עם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

האם יש הבדל מהותי בין נפגעים שהם חלק מכוחות הביטחון ובין נפגעים שהם אזרחים? שלושת החיילים שנחטפו ונהרגו בהר דב לפני שמונה שנים הם מן הסתם בגדר "חללי מערכות ישראל", אבל לו היה חיזבאללה חוטף ורוצח שלושה אזרחים ישראלים בדיוק באותו אופן הם היו מקבלים את תוית "נפגעי פעולות האיבה". לחיזבאללה זה לא מאוד עקרוני, ולמשפחה שאיבדה את יקירה זה גם לא מאוד עקרוני. כך שבעיני זו רק סמנטיקה.

אני לא חושב שצריך להפריד וליצור יום זיכרון מיוחד לנפגעי פעולות האיבה, אבל עצוב לי שההנצחה כמעט באופן קבוע מתעלמת מהם. זה משהו שאפשר וצריך לתקן.

3. על לוח השיש שמציג דרך קבע את שמות הנופלים מבני העיר, הולך ונגמר המקום. כשהקימו אותו לפני שנים, קיוו כנראה שהמלחמה תיגמר לפני השורות על הלוח.
אז קיוו.